החלטה בתיק ע"מ 1762/12

הנשיא אל"ם נתנאל בנישו :

מונח בפניי ערר ההגנה המופנה נגד החלטת הועדה לבחינת תנאי הקלה בעונש על תנאי המורה להותיר את העורר במשמורת עד למתן ההחלטה הסופית של הועדה בעניינו.

העובדות הצריכות לעניין

העורר הורשע על פי הודאתו בתיק בית משפט (יהודה) 1430/02, בשורה של עבירות ביטחוניות, אשר החמורות ביניהן היו ניסיון לחטיפת חייל, פיגוע ירי ופיגוע מטען שגרם לפציעתם של אזרחים רבים. תחילה, נגזר דינו למאסר עולם. אולם, ערעור ההגנה הביא את בית המשפט הצבאי לערעורים להקל בעונשו ולהעמידו על שלושים ושמונה שנות מאסר לריצוי בפועל (ע' איו"ש 392/03 שראונה נ' התוב"ץ).

ביום 18.10.11, ובטרם סיים את ריצוי מאסרו, שוחרר העורר בעקבות החלטת מפקד כוחות צה"ל באזור על הקלה בעונשו, על פי סעיף 184 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], תש"ע - 2009 (להלן: הצו), במסגרת העסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. שחרור זה הותנה במספר תנאים.

ביום 31.1.12 נעצר העורר מכוח פקודת מעצר. בתאריך 2.2.12 הגיש המפקד הצבאי בקשה להבאת העורר בפני הועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש, וזו התבקשה להורות על משמורת העורר עד למתן החלטה בבקשה להחזיר את העורר להמשך ריצוי מאסרו.

במסגרת הבקשה, עתרו נציגי המפקד הצבאי לביטול ההקלה בהתאם לסעיף 186 לצו. לטענת נציגי המפקד הצבאי, קיים חומר מודיעיני המוכיח כי העורר חזר לעסוק בפעילות ביטחונית, בניגוד לתנאי שחרורו, ועל כן, נדרשת הועדה להורות על החזרת העורר להמשך ריצוי עונשו. יודגש כי לפי סעיף זה החלטת הועדה להביא את העורר בפניה מהווה אסמכתא להחזקתו במשמורת עד לסיום ההליך.

ב"כ העורר, עו"ד חדאד, התנגדה לבקשה זו.

בהחלטה קצרה, הורתה נגידת הועדה על הבאת העורר בפניה לאחר שעיינה עיון ראשוני בראיות החסויות הקיימות בעניינו של העורר. על החלטה זו הוגש ערר שנדון בפניי, ובו נבחנה קיומה של סמכות ערר על המשמורת ואף הערתי מספר הערות באשר לדרכי הפעלת סמכות המשמורת. בין היתר, נקבע כי יש סמכות לועדת הערר לדון אף בשאלת המשמורת.

לנוכח השלב אליו הגיע הדיון בערכאה קמא, אף הוחזר הדיון לוועדת הבחינה, אשר שמעה את הצדדים בשאלת המשמורת ונתנה את החלטתה בעניין.

החלטת הועדה

הועדה התייחסה תחילה לטענה כי הוראות הצו המקימות את הועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש מנוגדות לדין הבינלאומי המכיר אך במשפט פלילי ובמעצר מנהלי, בעוד המעצר הנידון אינו נמנה על קטגוריות אלה. הועדה קבעה כי, אכן, אמנת האג ואמנת ג'נבה חלות באזור, אולם אין לקבל את הטענה כי הליך בחינת תנאי ההקלה בעונש אינו מותר על פי האמנות. זאת מן הטעם שההליך מושתת כולו על המשפט הפלילי שהתנהל נגד העורר, ואין מדובר בהליך מסוג חדש שאינו מוכר במשפט הבינלאומי.

הועדה אף דחתה את טענות ההגנה, לפיהן סעיף 186 לצו בטל מפאת אי חוקתיות, הואיל ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הועדה קבעה כי חוקי היסוד הישראליים אינם חלים באזור, אם כי חזרה על ההלכה לפיה המפקד הצבאי כפוף לכללי המשפט המנהלי הישראלי, ועל כן, אף חקיקתו צריכה לעמוד בתנאי הסף המקובלים של הגינות, סבירות, מידתיות וכללי צדק טבעי. עוד קבעה הועדה כי הערכאה המוסמכת לבקר את חקיקת המפקד הצבאי באזור הינה בית המשפט העליון ולא בית המשפט הצבאי.

עם זאת, קבעה הוועדה כי יכולות להיות השלכות ספציפיות בתיק, אם הועדה תגיע למסקנה כי סעיף 186 אינו עומד בכללי היסוד של המשפט המנהלי. הועדה התייחסה בהקשר זה  לשתי טענות מרכזיות של ההגנה. ראשית, כי ההליך הקבוע בסעיף, המבוסס על ראיות שאינן נחשפות בפני העורר, מנוגד לכללי הצדק הטבעי בשל העדר אפשרות להתגונן. שנית, כי הצו, שאינו מגביל את המפקד הצבאי באשר להיקף ולמהות התנאים המביאים לביטול ההקלה, אינו סביר ואינו מידתי.

באשר לטענה הראשונה, הפנתה הועדה לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, המסמיך אף את הועדה הדנה בביטול שחרורו של אסיר עקב הפרת תנאי השחרור להתבסס על מידע חסוי.

באשר לטענה השנייה, קבעה הועדה כי לנוכח חומרת העבירות בהן הורשעו העורר וחבריו ששוחררו במסגרת "עסקת שליט" ולאור נסיבות השחרור, קיים הגיון בהטלת תנאים רחבים הכוללים הימנעות מביצוע כל עבירה נגד ביטחון האזור או המדינה.

באשר לאופן בחינת שאלת המשמורת, עמדה הועדה על נוסחו של סעיף 186(ו), אשר לפיו עצם הבאת הנדון בפני הועדה תשמש אסמכתא להחזקתו עד לקבלת החלטה סופית. עם זאת, ציינה הועדה כי בתום טיעוני הצדדים בעניין, שקלה התביעה בשנית והודיעה כי אינה מתנגדת לבחינת החזקת העורר במשמורת לגופו של עניין על פי הכללים הנהוגים בנוגע למעצר עד תום ההליכים.

הועדה פסקה, על כן, כי בשלב בחינת המשמורת נדרש רף ראייתי שונה מזה הנדרש בהחלטה הסופית. בשלב זה די יהיה, על כן, בתשתית מודיעינית לכאורית להוכחת ההפרה הנטענת, ואין צורך להידרש למהימנות המידע, ערכיותו וההשלכות הנובעות ממנו. עוד קבעה הועדה כי החלטה להביא את העורר בפניה אינה שוללת את סמכותה לשחררו בתנאים או בלעדיהם.

לגופו של עניין, קבעה הועדה שלכאורה העורר ביצע מעשים שיש בהם כדי להוות ביצוע שירות עבור ארגון החמאס, ועל כן, קיים בסיס להפרת התנאים שהושתו עליו. עוד קבעה כי קיימת תשתית לכאורית לכך שהעורר היה מודע לתנאים אלה.